תארו לעצמכם איך הייתם מרגישים אם הייתם רוצים לעשות הכל כדי לזכור אדם אהוב. התורה מספרת לנו על מקרה עצוב שבו אדם נפטר לפני שהספיק להקים משפחה וללדת ילדים. כדי שהזיכרון שלו לא יאבד, התורה נותנת לאחיו מצווה מיוחדת של חסד. האח מתחתן עם אלמנתו של אחיו, וביחד הם מקימים משפחה חדשה שמטרתה להמשיך את דרכו של האח שנפטר.
כאשר נולד להם תינוק, התורה אומרת וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת. רוב המפרשים מסבירים שזה לא אומר שחייבים לקרוא לתינוק בדיוק באותו השם של האח שנפטר. הכוונה היא שהילד הזה ייחשב לממשיך הדרך של דודו. האח החי בעצם לוקח על עצמו את התפקיד של אחיו ושומר על הנחלה שלו.
כך התורה מבטיחה וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, כלומר שהמשפחה והזיכרון של האח לעולם לא ייעלמו. ה' רואה בתינוק הזה כאילו הוא פרי בטנו של האח שנפטר, וזהו מעשה של אהבה גדולה ומסירות מצד האח החי, שפועל מכל הלב כדי לשמור על הנשמה והזיכרון של אחיו לתמיד.