תארו לעצמכם את האסיפה הכי גדולה שאתם יכולים לדמיין. המוני אנשים מכל הארץ עולים יחד לבית המקדש. האירוע העצום הזה מתרחש פעם בשבע שנים, בחג הסוכות שמיד אחרי שנת השמיטה. התזמון הזה אינו מקרי. שנת השמיטה מזכירה לנו שהארץ כולה שייכת לה', וחג הסוכות מזכיר לנו שאנחנו בנים אהובים שזכו לסליחה. ההתרגשות בשיאה בְּבוֹא כׇל־יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת, כאשר כל מי שיכול להגיע נמצא שם בטהרה ובשמחה, והמראה של כולם יחד ממלא את הלב ביראה ובאהבה לה'.
לפתע משתרר שקט. מלך ישראל עולה על בימה מיוחדת עשויה מעץ. התורה אומרת למלך תִּקְרָא, בלשון יחיד, כי התפקיד המיוחד הזה מוטל עליו, ואם אין מלך התפקיד עובר למנהיג החשוב ביותר. כשהמלך מדבר, המילים שלו משאירות רושם חזק על הלב של כולם. המלך פותח וקורא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת, שהיא ספר דברים, בשפת הקודש. הוא קורא דווקא מספר דברים כי בו נמצאת הברית המיוחדת שלנו עם ה'.
הקריאה הזו מתקיימת נֶגֶד כׇּל־יִשְׂרָאֵל, בגלוי ובנוכחות כולם. אבל לא מספיק רק להשמיע את המילים, אלא חובה לקרוא אותן בְּאׇזְנֵיהֶם. המלך צריך לקרוא בצורה ברורה ולפרש את הדברים היטב, כדי שכל אחד ואחת יבינו בדיוק את המשמעות. ויש כאן גם סוד חשוב על חברות והתנהגות. בספר דברים יש לפעמים תוכחות המזכירות לעם טעויות שעשו. התורה מלמדת אותנו שאם אנחנו רוצים להעיר למישהו על טעות, עלינו לעשות זאת בעדינות, ממש כמו אדם שלוחש סוד באוזן של חברו, כדי שרק הוא יבין והכבוד שלו יישמר.