קרה לכם פעם שההורים שלכם הזהירו אתכם מראש לא לעשות משהו, פשוט כי הם מכירים אתכם כל כך טוב ויודעים מה עלול לקרות? זה בדיוק מה שקורה כאן עם עם ישראל. ה' יודע שבעתיד העם עלול לעשות טעויות ולהתמודד עם תקופות קשות של רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. כשהקשיים האלה יגיעו, אולי יהיו אנשים שיחשבו שה' עזב אותם. אבל האמת היא שזה בדיוק ההפך, הקשיים מראים שה' עדיין משגיח עלינו ואכפת לו מהמעשים שלנו.
כדי שהעם לא ישכח את זה, ה' נותן להם שירה מיוחדת. התורה אומרת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כלומר השירה הזו תמיד תעמוד מול העם כמו עֵד שמזכיר להם את האמת. היא מזהירה אותם מראש, כדי שבימים קשים הם לא יוכלו להגיד שלא ידעו או שלא הוזהרו. תפקיד השירה הוא לעורר אותם לשים לב למצבם ולתקן את מעשיהם.
יחד עם האזהרה, ה' נותן לנו הבטחה נפלאה ומרגשת: כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. זו הבטחה נצחית שגם בתקופות הכי קשות, התורה לעולם לא תשתכח לגמרי מעם ישראל ותמיד יהיו מי שילמדו אותה וישמרו עליה.
אבל איך ה' יודע מראש שהעם יטעה? האם זה אומר שאין לנו בחירה חופשית? ה' מסביר זאת במילים כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם. ה' מסתכל על ההתנהגות של העם כבר עכשיו, "היום" במדבר. הוא מכיר את היצר של בני האדם ויודע שלפעמים קשה לנו לבחור בטוב ויש לנו נטייה לטעות. ה' לא מכריח אף אחד לחטוא, אלא מזהיר אותנו מתוך היכרות עמוקה איתנו. הוא רוצה שנדע שגם אם נפלנו וטעינו, תמיד אפשר להתחרט, לתקן ולחזור אליו, כי שערי התשובה פתוחים תמיד.