העברת ההנהגה ממשה לעם ישראל לקראת הכניסה לארץ כנען מלווה בהבטחה לניצחון, אך גם בדרישה מפורשת לפעולה אקטיבית. ההבטחה לסיוע אלוהי כרוכה בחובה למלא שורה של ציוויים מורכבים הנוגעים לדיני המלחמה ולביעור העבודה הזרה מן הארץ.
ההבטחה וּנְתָנָם ה' לִפְנֵיכֶם מתייחסת ליושבי ארץ כנען [ביאור שטיינזלץ]. משמעותה היא שה' ימסור את העמים הללו בידי עם ישראל, כדי שהם בעצמם ובמו ידיהם יכו בהם [העמק דבר, מלבי"ם]. הדגש על פעולתם העצמאית של בני ישראל נובע מכך שמשה לא יעבור את הירדן; אילו היה משה חוצה עמהם את הנהר, ייתכן שהעמים היו כלים בדרך נס על פי דיבורו בלבד, אך כעת, לקראת מותו, האחריות המעשית מוטלת על העם [העמק דבר]. למעשה, מטרת הסיוע האלוהי במסירת העמים לידי ישראל היא לאפשר להם לקיים את מצוותיו בפועל [מלבי"ם].
הדרישה וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם מקפלת בתוכה מערכת שלמה של חוקים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהציווי המרכזי כאן הוא הכחדתם הפיזית של יושבי הארץ וקיום ההוראה שלא להחיות כל נשמה. לצד זאת, המצווה כוללת גם את השמדת כל סממני העבודה הזרה: שבירת המצבות, ניתוץ המזבחות, גדיעת האשרות, אובדן שמם מהמקום, וכן איסור חמור על כריתת ברית או התחתנות עמם [אבן עזרא, בכור שור, ביאור יש"ר].
עם זאת, ההשמדה הטוטאלית אינה הפעולה הראשונה הנדרשת. על פי דיני המלחמה, חובה לקרוא לעמים אלו לשלום תחילה. רק אם יסרבו להשלים ויבחרו להילחם, יש להחרימם. יתרה מכך, אם יושבי הארץ אינם מעוניינים להשלים אך גם אינם רוצים להילחם, אלא מעדיפים לברוח, אין מצווה להורגם, ויש אף להשאיר להם פתח מילוט פנוי בזמן מצור כדי שיוכלו לנוס [רלב"ג, ביאור יש"ר].
תהליך כיבוש הארץ אינו צפוי להיות מהיר ומיידי. כבר נאמר בעבר שהעמים לא יושמדו מיד פן תרבה חיית השדה, והעיכוב בכיבוש המלא עלול לנבוע מחטאיהם העתידיים של ישראל. משום כך, נדרשת מהם גבורה מיוחדת. עליהם לאזור אומץ ולא לפחד כלל, לא מפני העמים עצמם ולא מפני הכוחות הרוחניים ושרי המעלה המייצגים אותם, שכן ה' מבטיח שלא יעזוב אותם בידי שרים אלו. ההבטחה להצלה במערכה נשענת על שתי זכויות מרכזיות של העם: כוחם כרבים, והעובדה שהם מאוחדים בלב אחד לקבלת מלכות ה' [שפתי כהן].