תארו לעצמכם שאתם צריכים לבצע משימה גדולה וחשובה, ופתאום המנהיג שלכם, שעזר לכם ודאג לכם עד עכשיו, אומר לכם שמעכשיו אתם צריכים לפעול בעצמכם. זה בדיוק מה שקורה לבני ישראל. הם עומדים להיכנס לארץ כנען, ומשה רבנו נפרד מהם. עד עכשיו, משה היה איתם וקרו להם המון ניסים גדולים בלי שהם יצטרכו להתאמץ יותר מדי. אבל עכשיו, לקראת הכניסה לארץ, הם צריכים לפעול במו ידיהם.
משה מבטיח להם שגם כשהם יילחמו בעצמם, ה' יעזור להם וימסור את תושבי הארץ בידיים שלהם, כמו שכתוב וּנְתָנָם ה' לִפְנֵיכֶם. ה' ייתן להם את הכוח לנצח, אבל הם אלה שצריכים לעשות את המאמץ בפועל. ולמה בעצם ה' נותן להם את הניצחון? כדי שהם יוכלו לקיים את מה שה' ציווה, ולכן נאמר וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
המצווה הזו כוללת כללים מאוד ברורים שמסבירים איך להתנהג במלחמה ואיך לטהר את הארץ. קודם כל, על פי הכללים האלו, חובה להציע שלום לאויב. רק אם האויב מסרב להשלים ובוחר להילחם, נלחמים בו. ומה קורה אם האויבים לא רוצים להילחם ומעדיפים לברוח? במקרה כזה חייבים להשאיר להם דרך פתוחה כדי שיוכלו לנוס בבטחה. בנוסף, בני ישראל מצווים לסלק מהארץ את כל הפסלים והמזבחות של העבודה הזרה, כדי שהארץ תהיה נקייה וקדושה.
ההגעה אל הארץ והישיבה בה לא יקרו ביום אחד, זה תהליך ארוך שייקח זמן. לכן, משה מבקש מהם להיות מאוד אמיצים ולא לפחד משום דבר, לא מהעמים האחרים ולא מהכוחות שלהם. ה' תמיד יהיה איתם וישמור עליהם, במיוחד כאשר הם פועלים יחד, מאוחדים בלב אחד.