מעמד העברת ההנהגה ממשה ליהושע מלווה בהתגלות אלוהית ייחודית, הממחישה את המעבר בין תקופות ובין מדרגות נבואה שונות. עצם השימוש בביטוי שבו ה' נראה בעצמו, ולא בביטוי השגור "כבוד ה'", מעיד על חשיבותו העליונה והנדירה של הרגע [רש"ר הירש].
הפרשנים עומדים על כך שבדרך כלל, הדיבור האלוהי למשה התקיים מתוך קודש הקודשים, מעל הכפורת. אולם כאן, ההתגלות חורגת ממנהגה ומתרחשת בפתח האוהל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששינוי זה נובע מנוכחותו של יהושע. מכיוון שיהושע טרם הגיע למדרגת הנבואה העליונה של משה, היה אסור לו להיכנס אל תוך האוהל עצמו, ולכן ההתגלות הותאמה למדרגתו [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].
מתוך כך, עולה קושי מובנה בפסוק, המציג לכאורה סתירה במקום ההתגלות: תחילה נאמר שה' נראה בָּאֹהֶל, אך מיד לאחר מכן מתואר כי הענן עמד עַל־פֶּתַח הָאֹהֶל.
חלק מן הפרשנים מסבירים זאת כחלוקה במרחב: עמוד הענן אכן עמד בחוץ על הפתח כמכסה וחופף עליו, בעוד שהכבוד האלוהי והדיבור עצמו היו בתוך האוהל [אבן עזרא, רמב"ן, הטור הארוך].
לעומתם, יש המפרשים זאת כתנועה דינמית בעלת משמעות סמלית עמוקה. לפי גישה זו, ההתגלות החלה בתוך האוהל למשה, ולאחר מכן יצאה אל הפתח כדי להאציל מרוח הנבואה על יהושע. מהלך זה מסמל את השפעת אור התורה שבכתב, שמקומה הפנימי באוהל, החוצה אל כוח התורה שבעל פה [העמק דבר].
הופעתו הגלויה של עמוד הענן בפתח שימשה אות פומבי לעיני כל העם, המעיד כי משה ויהושע מקבלים כעת פנייה אלוהית [רש"ר הירש]. הביטוי בְּעַמּוּד עָנָן מלמד כי הכבוד האלוהי הסתתר בתוך הענן, וכוח הרחמים האלוהי היה גנוז בקרבו [רבנו בחיי].