העברת ההנהגה ממשה ליהושע אינה רק חילוף תפקידים טכני, אלא מהלך רוחני עמוק המתרחש בדיוק כאשר מסכת חייו של משה מגיעה לקיצה שנקבע מראש. הפרשנים מסכימים כי המילים קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת מבטאות את התפיסה שלכל אדם יש זמן קצוב בעולם, וה' הוא זה שמביא ימים אלו לכדי השלמה [אבן עזרא, רבנו בחיי]. יש המפרשים כי משמעות הקרבה היא שחלקי הנשמה מתקבצים לקראת פרידתם מן הגוף [אור החיים], או שמשה הרגיש פיזית כי ימיו ספורים [תורה תמימה].
המילה הֵן הפותחת את הפסוק משמשת כאישור אלוהי לתחושתו של משה כי אכן הגיעה שעתו [אור החיים, רש"ר הירש]. עם זאת, גישה מרכזית בקרב הפרשנים חושפת רובד עמוק וטראגי במילה זו. משה תמה מדוע נגזרה עליו מיתה דווקא במילה "הן", שבה השתמש בעבר כדי לשבח את ה'. התשובה האלוהית היא שמדובר במידה כנגד מידה: משה השתמש במילה זו גם כדי להטיל ספק באמונתם של ישראל, כשאמר "והן לא יאמינו לי". החשד בכשרים וההחמצה של חיזוק אמונתם בפרשת מי המריבה, הם שגרמו לקיצור ימיו, ולכן אותו "הן" של חטא הפך ל"הן" של פטירה [כלי יקר, הדר זקנים, בעל הטורים].
העיתוי המדויק של קריאת יהושע מוסבר באמצעות משל השמש והירח. משה נמשל לשמש, המייצגת את התורה שבכתב, ויהושע נמשל לירח, המייצג את התורה שבעל פה. כשם שהירח אינו יכול להאיר כל עוד השמש זורחת במלוא עוזה, כך מנהיגותו ואורו הרוחני של יהושע לא יכלו לבוא לידי ביטוי כל עוד משה היה בשיא כוחו. רק כעת, כאשר ימיו של משה קרבו למות ואורו החל לשקוע, הוכשרה השעה להאציל מרוחו על יהושע [העמק דבר, רבנו בחיי, שפתי כהן].
ה' מצווה על משה: קְרָא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ. משה אינו שולח שליח, אלא קורא ליהושע בעצמו וחולק לו כבוד [העמק דבר]. הציווי וְהִתְיַצְּבוּ מעמיד את שניהם בשורה אחת, כביטוי להשוואת מעמדם ולחלוקת הסמכות ביום ייחודי זה [אור החיים, תורה תמימה]. הליכתם המשותפת אל אֹהֶל מוֹעֵד מתוארת כמעשה טקסי ופומבי [ביאור שטיינזלץ], שבו הם יוצאים ממחנה ישראל ונכנסים אל מחנה השכינה [אבן עזרא, רבנו בחיי]. המפגש מתקיים באוהל מועד משום שזהו המקום המייצג את התורה ואת השראת השכינה, שאותם טיפח משה וכעת הוא מוסר לממשיכו [רש"ר הירש].
באשר למשמעות המילה וַאֲצַוֶּנּוּ, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת מסבירה כי מדובר בלשון של זירוז ועידוד, שכן לא מופיע בהמשך ציווי מעשי מפורש אלא רק דברי חיזוק [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים]. מנגד, יש הטוענים כי זהו ציווי ממשי המחייב את יהושע להיות חזק ואמיץ [רמב"ן]. גישה שלישית ורחבה מפרשת את המילה כלשון של מינוי למלכות ושררה. ה' ממנה את יהושע באופן רשמי לנגיד ומפקד על ישראל [רמב"ן, שד"ל, אור החיים, צרור המור], ומינוי ישיר זה נדרש כדי שיהושע לא יטיל ספק בראויּוּתו להנהיג את העם בכיבוש הארץ [רלב"ג].
במעמד זה, התגלות ה' נעשתה דרך עמוד ענן. הפרשנים מסבירים כי בניגוד למשה שהביט ב"אספקלריא המאירה" (ראייה נבואית צלולה), יהושע עדיין לא הגיע למדרגה זו, ולכן ההתגלות הותאמה עבורו דרך הענן. הסבר נוסף הוא שעמוד הענן מסמל קדרות ואבלות של השמיים על מותו הקרב של משה רבנו [צרור המור, אלשיך].