דברים, פרק ל״א, פסוק י״ד

ה' מודיע למשה כי זמנו הקצוב בעולם עומד להסתיים במילים הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קביעה המאשרת את תחושתו שכוחותיו אוזלים ומהווה במקביל עונש על כך שהטיל בעבר ספק בעם באותה מילה. הציווי קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד דורש ממשה לגשת בעצמו אל מחליפו כדי לחלוק לו כבוד, שכן רק כעת, עם שקיעת מנהיגותו של משה, יכול יהושע לזרוח. ההבטחה וַאֲצַוֶּנּוּ נועדה להעניק ליהושע גיבוי ישיר מה', בין אם כדברי עידוד וחיזוק ובין אם כמינוי שלטוני רשמי שיסיר כל ספק מליבו לקראת הכניסה לארץ. לבסוף, הפעולה המשותפת וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד היא צעד פומבי של קבלת הדין מצד משה, המבין כי עדיף לקבל את המוות מאשר לחיות ולראות את העברת ההנהגה לתלמידו.