תארו לעצמכם שאתם מנהיגים קבוצה במשך המון שנים, ופתאום מגיע הרגע להעביר את התפקיד למישהו אחר. זה בדיוק מה שקורה למשה רבנו. ה' פונה אליו ואומר לו הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת. לכל אדם יש זמן קצוב בעולם, וכעת הזמן של משה הגיע לסיומו. אולי תשאלו את עצמכם למה ה' משתמש דווקא במילה הֵן? יש כאן מסר מיוחד. בעבר, כשמשה חשש שעם ישראל לא יקשיב לו, הוא אמר לה' "והן לא יאמינו לי". בגלל שמשה קצת פקפק באמונה של העם באותו רגע, ה' משתמש באותה מילה בדיוק כדי לבשר לו על פטירתו.
אבל למה משה צריך להעביר את ההנהגה ליהושע דווקא עכשיו? אפשר להסביר את זה בעזרת השמש והירח. משה רבנו דומה לשמש המאירה, ויהושע דומה לירח. הרי הירח לא יכול להאיר כל עוד השמש זורחת חזק בשמיים. כך גם יהושע, לא יכול היה להתחיל להנהיג ולהאיר באור המיוחד שלו, כל עוד משה היה בשיא כוחו. רק עכשיו, כשאורו של משה עומד לשקוע, הגיע הרגע של יהושע לזרוח.
ה' מבקש ממשה: קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ. משה לא שולח מישהו אחר לקרוא ליהושע, אלא עושה זאת בעצמו מתוך כבוד גדול לתלמידו. ה' אומר להם וְהִתְיַצְּבוּ, כלומר, עמדו יחד. באותו יום מיוחד, שניהם עומדים בשורה אחת, שווים זה לזה, כמנהיג שיוצא ומנהיג שנכנס.
הם הולכים יחד לעמוד בְּאֹהֶל מוֹעֵד. זהו המקום הקדוש שבו שורה השכינה של ה', המקום שמסמל את התורה שמשה לימד את העם וכעת מוסר ליהושע. כולם רואים אותם צועדים יחד, וזהו רגע מכובד ורשמי. שם, באוהל, ה' אומר וַאֲצַוֶּנּוּ. ה' בעצמו ממנה את יהושע למנהיג החדש של ישראל ומעודד אותו להיות חזק ואמיץ. המינוי הישיר הזה נועד כדי שיהושע ידע בוודאות שהוא ראוי ומתאים להכניס את עם ישראל לארץ. באותו מעמד מרגש, ה' מתגלה אליהם בתוך עמוד ענן. הענן הזה מכסה את השמיים בקדרות, כאילו השמיים בעצמם מתעטפים בענן ומתאבלים על כך שמשה רבנו, המנהיג הגדול והאהוב, עומד לסיים את תפקידו.