דברים, פרק ל״א, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לחשוב איך הייתם שומרים על מתנה יקרה מאוד שקיבלתם, כדי שלא תאבד לעולם? רגע לפני שמשה רבנו עוזב את העולם, הוא דואג בדיוק לזה. הוא יושב וכותב את התורה הזאת, ומתכוון ממש לכל התורה כולה, מהמילה הראשונה בספר בראשית ועד לאותו הרגע ממש. משה לא הסתפק בספר אחד, אלא כתב שלושה עשר ספרי תורה שלמים. הוא חילק ספר אחד לכל שבט כדי שכולם יוכלו ללמוד, ואת הספר השלושה עשר, שהיה מדויק ומושלם, הניחו בתוך ארון הברית כדי שיישמר שם לתמיד. בהתחלה משה מסר את התורה לכוהנים, אבל אז שאר העם באו ואמרו שגם הם רוצים, כי התורה שייכת לכולם. משה כל כך שמח לראות כמה עם ישראל אוהב את התורה ורוצה ללמוד אותה, ולכן הוא מסר אותה גם אל כל זקני ישראל, שהם המנהיגים של כל העם. התורה מספרת שהכוהנים הם הנשאים את ארון, וזה קצת מפתיע, כי בדרך כלל הלויים היו אלה שסחבו את הארון במדבר. אבל מתברר שבזמנים מיוחדים וגדולים מאוד, הכוהנים בעצמם קיבלו את הזכות לשאת את ארון הברית.