דברים, פרק ל״א, פסוק ט׳

ההתגלות האלוהית הופכת לטקסט כתוב וקבוע כאשר וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, בין אם הכוונה לתורה כולה עד לאותו רגע, לספר דברים בלבד או לפרשיות נבחרות. משה מוסר את הספר למנהיגות הרוחנית, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, שכן הם מורי ההוראה של העם. אף שבשגרה הלוויים נשאו את הארון, הכהנים מתוארים בתור הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מפני שנשאו אותו בעצמם באירועים היסטוריים מיוחדים, הכינו וכיסו אותו לקראת המסע, או משום שהורשו לגשת אליו כדי להניח את הספר לצידו. התורה נמסרת גם וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, חברי הסנהדרין ונושאי המסורת שבעל פה, כדי להדגיש שהיא אינה נחלת הכהנים בלבד אלא ניתנה לכלל האומה בשווה. מסירה כפולה זו מהווה הפקדה פיזית של הספר למשמרת, לצד מינוי רוחני רשמי של הכהנים והזקנים למנהיגי העם ומשרתי התורה.