דברים, פרק ל״א, פסוק כ״ה

לקראת סוף ימיו דואג משה לשימור נצחי של ספר התורה, ולכן וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם להפקידו בסמוך לארון הברית. זהותם של נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מוסברת בשתי דרכים, כאשר יש הסבורים כי הכוונה לכוהנים בני שבט לוי מאחר שללוויים רגילים אסור לגעת בארון, ויש המפרשים כי אלו לוויים ממש שהופקדו על השמירה הפיזית והנשיאה התדירה של הארון. הציווי המופנה אליהם לֵאמֹר קובע כי יש להניח את הספר המקורי בקודש הקודשים, מקום שאליו נכנס רק הכוהן הגדול פעם בשנה. בידוד זה שומר על הספר חתום ומוגן מפני כיתות שינסו לזייף את התורה או לטעון שהיא ניתנה לזמן מוגבל והתיישנה. כך מובטח שגם אם ישראל יאבדו בעתיד את ספריהם, הספר המקורי יישאר גנוז ושמור לעד כעדות נצחית.