רגע לפני פטירתו, מוסר משה את צוואתו הרוחנית ומשמיע בְּאׇזְנֵי כׇּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל את דבריו בנס שבו ה' נשמע מגרונו לכל המחנה העצום. לחלופין, הדברים נאמרו בשקט כדי לא להיראות כשמח לאיד על עונשם העתידי, או משום שהכילו סודות נסתרים שדרשו דיבור ישיר לאוזן. משה קורא בפניהם אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, פרשת "האזינו" שנועדה להיות מושרת תדיר ומקיפה את כל תולדות העם מימי המדבר ועד הגאולה. השירה מנוסחת בלשון נקבה כדי לסמל מחזוריות של גאולה וגלות בדומה להיריון ולידה, ובאמירתה פעל משה במקביל גם בעולמות העליונים. משה קרא את הדברים עַד תֻּמָּם, כלומר עד סיומם המוחלט, ולא עצר בפרקי התוכחה אלא המשיך עד לדברי הנחמה החותמים אותה.
דברים, פרק ל״א, פסוק ל׳
פרשת וילך
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאׇזְנֵי֙ כׇּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.