יצא לכם פעם לנסות לקרוא לחבר שנמצא רחוק מאוד מכם? בדרך כלל צריך לצעוק חזק, וגם אז לא בטוח שהוא ישמע. רגע לפני שמשה רבנו נפטר, הוא אוסף את כל עם ישראל לנאום פרידה חשוב. התורה מדגישה שהוא דיבר בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. אבל רגע, איך מחנה כל כך עצום של מיליוני אנשים יכול היה לשמוע אדם אחד? המפרשים מסבירים שקרה כאן נס מיוחד. ה' דאג שהקול של משה יגיע לאוזניים של כל אחד ואחת באופן מדויק. הנס הזה הוכיח לכולם שבעצם ה' הוא זה שמדבר מתוך הגרון של משה, כי אף אדם לא יכול להשמיע קול למרחק כזה בכוחות עצמו.
ומה בדיוק משה אמר להם? הוא לימד אותם אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת. הכוונה היא לפרשת האזינו. היא נקראת שירה כי היא כתובה כמו שיר שקל לזכור, והיא נועדה לכך שעם ישראל ישיר אותה תמיד. השירה הזו מיוחדת וגדולה מאוד, כי היא מספרת את כל הסיפור של עם ישראל: מה שקרה להם בעבר, איך ה' שומר עליהם, וגם את הדברים הנפלאים שיקרו בעתיד כשתגיע הגאולה.
משה הקפיד לקרוא את השירה עַד תֻּמָּם, כלומר עד הסיום המוחלט שלה. למרות שבתוך השירה יש גם אזהרות לעם ישראל, משה לא עצר באמצע. הוא המשיך לקרוא עד הפסוקים האחרונים ממש, שמלאים בנחמה ובהבטחה שה' יתנקם באויבים שלנו ותמיד ישמור על עם ישראל.