דברים, פרק ל״א, פסוק ו׳

לקראת הכניסה לארץ והמלחמות הצפויות בה, העם נדרש להתלכד יחד, שכן הציווי חִזְקוּ וְאִמְצוּ מלמד שסוד העוצמה והשראת השכינה טמון באחדות. משה מזהיר את ישראל אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ, כלומר לא רק להימנע מפחד שגרתי, אלא גם לבל יישברו מנטלית ולבל יפרקו את מערך הקרב מתוך ייאוש. העמידה האיתנה נשענת על ההבטחה כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, המבטיחה נוכחות אלוהית צמודה וסיוע בתוך העם ממש, ולא רק הליכה לפני המחנה. משום כך מובטח לישראל שה' לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, הוא לא ישחרר את אחיזתו החזקה בהם במהלך הקרב וגם לאחריו לא ימנע מהם את השגחתו. אף אם העם יחטא, ה' לעולם לא ינטוש אותו לחלוטין וימשיך תמיד ללוות אותו כדי להבטיח שיגשים את ייעודו ויתקן את העולם.