דברים, פרק ל״א, פסוק כ״ז

משה מבסס את תחזיתו לעתיד על היכרותו האישית עם העם ולא רק על נבואה, באומרו כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי, כדי שלא יטענו שחטאם נגזר מראש ואין להם בחירה חופשית. הוא מציין את מֶרְיְךָ, כלומר המרדנות המכוונת נגד הצו האלוהי, ואת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה, העקשנות שמקשה עליהם לקבל עול מלכות שמים, אם כי תכונה זו ממש גם מונעת מהם להתבולל בעמים אחרים. משה מדגיש כי הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, ממש ביומו האחרון עמם וכשהשכינה גלויה, הם עדיין מרדו, אף שהמרידה מעולם לא הייתה ניתוק מוחלט מה' ולכן נאמר מַמְרִים הֱיִתֶם. מתוך התנהגותם זו הוא מסיק ומזהיר: וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי, ללא נוכחותו הסמכותית ובימי שגרה, הפיתוי להידמות לסביבה ולפרוק עול יהיה גדול אף יותר.