קרה לכם פעם שקיבלתם בדיוק את מה שרציתם, המון מתנות וכל טוב, ומרוב שהיה לכם כיף פשוט שכחתם להגיד תודה למי שנתן לכם את כל זה? ה' מזהיר את העם בדיוק מהמצב הזה. הוא עומד להכניס אותם לארץ ישראל כי כך הבטיח לאבות, אבל הוא יודע שדווקא כשהכל טוב ונוח, אורבת להם סכנה גדולה. התורה מתארת מצב שבו העם וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן, כלומר מצב שבו יהיה להם שפע עצום, המון אוכל, עושר וחיים נוחים מאוד. כשיש לאדם כל כך הרבה והוא מתרגל רק לתענוגות ולפינוקים, הוא עלול להפוך לגאה ולשכוח מי נתן לו את כל הטוב הזה.
במקום להחזיר טובה לה', העם עלול לעשות בדיוק ההפך. התורה שלנו מבקשת מאיתנו להתנהג בצורה מוסרית, לשמור על חוקים ולא לעשות תמיד רק מה שמתחשק לנו באותו רגע. אבל כשהעם שקוע רק בפינוקים, קשה לו פתאום עם החוקים האלה. הוא מחפש דרך להשתחרר מהם ולעשות כל מה שעולה על רוחו בלי שום גבולות. בגלל זה הוא פונה אל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. חשוב לדעת שאין באמת אלים כאלה, אלא אלו פשוט דברים אחרים ופסלים שהעם החליט להמציא ולקרוא להם ככה, רק כדי שיהיה לו תירוץ לחיות בלי חוקים ובלי דרישות.
ההתנהגות הזו גורמת לכך שהעם מכעיס את ה', וזה בדיוק הפירוש של המילה וְנִאֲצוּנִי. החטא הגדול מגיע לשיא כשהעם מחליט וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. זה לא רק שהם עובדים לפסלים, אלא שהם מנתקים לגמרי את הקשר המיוחד שיש להם עם ה', ומבקשים לחיות לגמרי לבד, מנותקים מההשגחה והשמירה האוהבת שלו עליהם.