תארו לעצמכם שמנהיג דגול עומד להיפרד מהעם שלו ביומו האחרון בעולם. איך הוא יאסוף את כולם כדי למסור להם את ההודעה החשובה ביותר שלו? משה רבנו מבקש הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם. הוא קורא קודם כל למנהיגים, כי הוא יודע שברגע שהם יבואו, כל שאר העם יגיע בעקבותיהם כדי להקשיב. בדרך כלל, משה היה תוקע בחצוצרות הכסף כדי לאסוף את כולם, אך ביום הזה הוא לא עשה זאת. הסיבה היא שביום שבו מנהיג מסיים את תפקידו, הוא כבר לא משתמש בסמלי השלטון המיוחדים שלו, וכך משה מראה ענווה גדולה.
לאחר שכולם מתאספים, משה אומר וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כשהוא מתכוון ללמד אותם את שירת האזינו המיוחדת. כדי לוודא שהעם יזכור את המסר לתמיד, משה מוסיף וְאָעִידָה בהם את השמיים ואת הארץ. למה הוא בוחר דווקא בהם כעדים? משה ידע שעד עכשיו ה' דאג להם בעזרת ניסים גלויים במדבר, אבל כשהם ייכנסו לארץ ישראל, ה' יפעל דרך הטבע. לכן הוא מסביר להם שהטבע בעצמו יגיב למעשים שלהם. אם הם ילכו בדרך התורה, השמיים ייתנו גשם והארץ תצמיח שפע של יבול. כשהוא קורא לשמיים ולארץ להיות עדים, זה ממש כמו להחתים עדים בתחתית של חוזה חשוב, שמבטיח שהבריאה כולה שותפה לברית שבין ה' לעם ישראל.