שתי אזהרות מרכזיות, הנוגעות בעיקר לקרבן הפסח, מדגישות את השלמות והזריזות הנדרשות בעבודת הקורבנות. האיסור לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי קובע כי אין לשחוט את הקרבן או לזרוק את דמו כל עוד נותר חמץ ברשות המקריבים, כדי למנוע סתירה בין הקדשת הנפש לה' לבין החמץ המסמל בעלות ועצמאות אנושית. בנוסף, הציווי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר מזהיר שלא להשאיר את חלבי הקרבן, הנאכל באסיפה משותפת, מחוץ לאש המזבח עד עלות השחר. הקפדה זו מונעת זלזול שבו האדם נהנה מסעודתו בלילה בעוד חלקו של המזבח ממתין, ומלמדת שכשם שהנפש מוקדשת לה' ביום, כך גם השאיפות החומריות חייבות להיות מוקדשות לו ללא דיחוי.
שמות, פרק כ״ג, פסוק י״ח
פרשת משפטים
לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.