התורה מציבה גבול לחמלה האנושית הטבעית ומזהירה כי וְדָל, אדם עני, לֹא תֶהְדַּר, כלומר אין לכבד או להעדיף אותו בְּרִיבוֹ ובמשפטו. על הדיין נאסר לזכות עני מתוך רחמים, שכן בניגוד לאדם הנותן צדקה מכספו האישי, שופט המרחם נותן ממון השייך לבעל הדין האחר. איסור זה כולל הימנעות מיחס מועדף באולם הדיונים ואיסור לזכות את העני רק כדי לחסוך ממנו את הבושה שבהחזרת חוב, מתוך דרישה לשוויון מוחלט. מעבר לכותלי בית הדין, זוהי גם אזהרה לציבור שלא להעלים עין ממעשיו הרעים של עני רק בגלל מצוקתו. עם זאת, החמרה זו תקפה בדיני ממונות, אך כאשר מתעורר ספק הלכתי לגבי זכאות לכספי צדקה, הכלל מתהפך ויש לפסוק לטובת העני.
שמות, פרק כ״ג, פסוק ג׳
פרשת משפטים
וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.