שמות, פרק כ״ג, פסוק ד׳

התורה דורשת מן האדם להתגבר על רגשותיו ולנהוג בחמלה כאשר הוא מגיע להיתקלות וקרבה פיזית שבה תִפְגַּע ברכושו של אֹיִבְךָ, בין אם מדובר באדם המהווה איום פעיל ומבקש את רעתך ובין אם זהו אדם שחטא ומעורר סלידה טבעית. קיימת אחריות עצמאית כלפי כל בהמה, בין אם מדובר על שׁוֹר אוֹ על חֲמֹרוֹ שניחן בפחות שכל ונוטה לאבד את דרכו, במצב שבו החיה תֹּעֶה ויוצאת מחוץ לתחום המותר לה. הציווי הכפול הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ מדגיש את החובה המוחלטת לאסוף את הבהמה ולהחזירה לוֹ, אפילו אם הבעלים גר הרחק, החיה פצועה, או שנדרש להשיבה מספר פעמים. למרות הנטייה הטבעית להתרחק כדי להימנע ממריבה, התורה מחייבת התערבות פעילה שאותה ניתן לבצע בהשבת האבדה גם מרחוק וללא סכנת מגע עם האויב, שכן סיוע זה ליריב דורש התגברות עצמית ומוביל לשבירת יצר השנאה.