ההפרדה המוחלטת מיושבי הארץ ותרבותם היא תנאי הכרחי להגנה על זהותו הרוחנית של העם, ובאזהרה זו נחתם קובץ החוקים המכונה "ספר הברית" [אבן עזרא, קאסוטו]. הציווי לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ מעורר שאלה, שהרי התורה כבר ציוותה להשמיד את עממי כנען. הפרשנים מסבירים כי אזהרה זו מתייחסת למצבים שבהם לא ניתן להילחם בהם, כגון בזמן שלום [פענח רזא], או כאשר הם נכנעו והשלימו עם ישראל קודם הכניסה לארץ. במקרים אלו אמנם אסור להורגם, אך עדיין חל איסור מוחלט לאפשר להם להתגורר בארץ, אלא אם כן יקבלו עליהם את שבע מצוות בני נח [תורה תמימה]. האיסור חל על ישיבתם באזורים שישראל כבר כבשו והתיישבו בהם [ספורנו], ואפילו אם הם נשארים כמיעוט קטן או כתושבים כנועים [העמק דבר, מלבי"ם].
התורה מדגישה את סכנת ההשפעה התרבותית. אדם עשוי לחשוב שהוא חזק דיו מבחינה רוחנית כדי לא להיות מושפע מסביבתו, ואולי אף לקוות שיצליח לתקן את יושבי הארץ, אך התורה מזהירה שהתוצאה תהיה הפוכה והם אלו שיגררו את ישראל אחריהם. הבידוד מן ההשפעות הזרות הוא קריטי לעיצובו של עולמו החדש של העם [רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. הסכנה מודגשת במילים פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי. התוספת של המילה "לי" מלמדת כי קדושת ישראל נשענת על החיבור לה׳, ועבודה זרה פוגעת ישירות בשורש הרוחני הזה וגורעת ממנו [אור החיים].
לגבי מבנה הפסוק והמילים כִּי תַעֲבֹד, קיימת מחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "כי" משמשת כאן במשמעות של "אשר" [רש"י]. מנגד, יש הסבורים כי סדר הפסוק הפוך מבחינה רעיונית: ישיבתם בארץ תהיה למוקש, שכן הם יפתו אותך ויחטיאו אותך עד שתעבוד את אלהיהם [רמב"ן]. אולם, קריאה זו אינה תואמת את טעמי המקרא, ולכן יש המפרשים שהאזהרה אינה רק מפני עבודה זרה ממש, אלא גם מפני השחתה מוסרית והידרדרות משאר מצוות בני נח [הכתב והקבלה].
הפסוק מסתיים באזהרה כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ. המוקש, כלומר המלכודת, יכול להיות העם הכנעני עצמו [שד"ל], או העבודה הזרה המצויה תמיד לנגד העיניים, שאותה אסור להשאיר אפילו לשם נוי או זיכרון היסטורי [ביאור יש"ר, הכתב והקבלה]. הפיתוי לעבוד עבודה זרה אינו נובע בהכרח מאמונה אמיתית באלילים; הוא עלול לנבוע מתוך אשליה שהעבודה הזרה מביאה תועלת גשמית ומגלה עתידות [אור החיים], או מתוך פחד מפני הכנענים ומכוחותיהם [העמק דבר]. השימוש במילה "מוקש" בלשון יחיד בא ללמד על טבעו של החטא: ההידרדרות אינה מתרחשת בבת אחת, אלא עבירה גוררת עבירה. חטא קטן הופך למלכודת המפילה את האדם ומובילה אותו בהדרגה עד לעבודה זרה מלאה [אלשיך].