מערכת המשפט נדרשת להפריד לחלוטין בין חמלה סוציאלית לבין אובייקטיביות משפטית. בעוד שהחברה מצווה לתמוך באדם חסר הכל, כותלי בית הדין חייבים להישאר מרחב סטרילי שבו רק האמת והדין מכתיבים את התוצאה.
האזהרה לֹא תַטֶּה מופנית באופן ישיר אל הדיין, ודורשת ממנו להקפיד על שוויון מוחלט בין עשיר לעני בעת המשפט, מבלי לגלות רכות לאחד וקשיחות לאחר, ואף לא לאפשר מצב שבו בעל דין אחד יושב והשני עומד [אבן עזרא, ספורנו, ביאור יש"ר]. המילה אֶבְיֹנְךָ מתארת אדם מדולדל ועני, אשר מתוך חוסר כל הוא תאב ומשתוקק לכל טובה [רש"י, ביאור יש"ר].
הפרשנים נחלקו בשאלה לאיזה כיוון עלול הדיין להטות את הדין. מאחר שפסוק קודם כבר הזהיר שלא לזכות דל מתוך רחמים ("ודל לא תהדר בריבו"), גישה מרכזית בקרב הפרשנים היא שכאן מופיעה אזהרה הפוכה: שלא להטות את הדין לחובתו של העני. הדיין עלול לזלזל בעני בשל מעמדו השפל, או להעדיף את בעל הדין העשיר משום שלעני יש פחות כוח למחות [שד"ל, בכור שור, חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש שפירשו כי הדיין עלול לחשב חשבונות שגויים, כגון לחייב את העני כדי שהעשיר לא יתבזה, או לחלופין, לזכות את העני מתוך מחשבה שהעשיר במילא מחויב לפרנסו, וכך העני ירוויח דרך פסק הדין. על כל אלו מזהירה התורה שאסור לסטות מן הדין בשום אופן [העמק דבר, מלבי"ם].
הדגשת המילה בְּרִיבוֹ יוצרת הבחנה חשובה בין כותלי בית המשפט לבין המרחב הציבורי. בתוך דין תורה ("בריבו") חל איסור מוחלט להטות את המשפט לטובת האביון. אולם, מחוץ לבית הדין, בכל הנוגע למתנות עניים כגון לקט, שכחה ופאה – אם מתעורר ספק למי שייכת התבואה, ההלכה מורה להטות את הדין דווקא לזכותו של העני [תורה תמימה, מלבי"ם, רש"ר הירש]. כיוון נוסף קושר את הפסוק להלכות צדקה, ומסביר כי האזהרה היא שלא להטות ולשנות את סדר הקדימויות בחלוקת הצדקה, שכן "עניי עירך קודמים", ולכן נכתב "אביונך" – העני שלך [אור החיים].
לצד הפירושים הכלכליים, קיימות גישות המפרשות את המילה אביון באופן שונה לחלוטין. גישה אחת גורסת כי מדובר באביון רוחני, כלומר אדם רשע ש"אביון במצוות". התורה מזהירה את הדיין שלא יטה את הדין לחובתו של אדם רק בגלל שהוא רשע [תורה תמימה, מלבי"ם]. השימוש בכינוי השייכות "אביונך" מרמז למקרה שבו הדיין ראה בעצמו את אותו אדם עובר עבירה בסתר ועל כן מצווה לשנאותו, ובכל זאת מוזהר הדיין שלא להטות את משפטו הממוני [חתם סופר].
גישה לשונית אחרת מציעה כי השורש של המילה אֶבְיֹנְךָ אינו קשור לעוני, אלא למילה "אבה", במשמעות של סירוב והתנגדות. לפיכך, משמעות המילה היא יריב או מתנגד. מטרת הפסוק היא להזהיר את השופט שלא להטות את הדין נגד אויבו האישי, ובכך משלים הפסוק רצף של אזהרות הדורשות עשיית צדק מוחלט כלפי כל אדם, גם אם הוא שונא או אויב [קאסוטו].