התורה מזהירה פעמים רבות על איסור עבודה זרה, שכן חומרתו כה גדולה עד שכל המודה בה נחשב ככופר בכל התורה כולה, וספר הברית אף פותח ומסיים באזהרה זו [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. בעוד שבעשרת הדיברות האיסור התמקד בעשיית פסלים חדשים, כאן האזהרה מתמקדת באלילים שכבר קיימים בארץ כנען [רמב"ן, הטור הארוך, חזקוני].
הצורך באזהרה מיוחדת זו נובע מהסכנה הפסיכולוגית והרוחנית האורבת לישראל בכניסתם לארץ. במדבר לא היה חשש שיעבדו את אלוהי כנען, וגם בשעת המלחמה לא סביר שיעבדו את אלוהי אויביהם. אך לאחר כיבוש הארץ והכחדת העמים, עלול להתעורר החשש שישראל יחשבו שהצלחתה החקלאית של הארץ תלויה באותם אלילים מקומיים, ויבקשו לעבוד אותם כדי להבטיח את פרנסתם [העמק דבר, רש"ר הירש]. בנוסף, קיים חשש שהם ינסו לרצות את אלוהי העמים המנוצחים כדי שלא יקצפו עליהם על הריגת עובדיהם [ספורנו], או שיטעו לעבוד את המלאך המלווה אותם בדרך במקום לעבוד את ה' המספק את כל צרכיהם ישירות [שפתי כהן].
לכן מזהיר הכתוב לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם – אל תתלה בהם את עתידך ואל תרגיש מחויבות כלפיהם על העבר וההווה [רש"ר הירש].
התוספת וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם מובנת בקרב המפרשים בכמה רבדים. גישה אחת מסבירה שהאיסור כולל גם הימנעות מאימוץ מנהגי חול, מלבושים ואמונות תפלות ("דרכי האמורי"), שכן כל מעשיהם של הגויים יונקים מיסודות של עבודה זרה [אור החיים, רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. גישה שנייה קובעת שהאיסור מתייחס לאופן הפולחן: אין לעבוד אלילים בדרכם הייחודית, אפילו אם מדובר בעבודה של ביזיון וכיעור [רמב"ן, הטור הארוך]. גישה שלישית מדגישה שהאיסור הוא לעבוד את ה' באמצעות שימוש בדרכי הפולחן של הגויים [רלב"ג, העמק דבר], ואין לחשוב שניתן להשתמש בשיטות הפולחן שלהם כדי לעקור ולשרש את כוחות הטומאה בקדושה [חתם סופר].
המילה כִּי משמעותה כאן "אלא" או "להיפך" [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. התורה דורשת פעולה אקטיבית של ביעור: הָרֵס תְּהָרְסֵם. האות מ"ם בסוף המילה מתייחסת לאלוהויות עצמן, ולא לאנשים שעבדו אותן [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר]. חובה זו של עקירת עבודה זרה חלה באופן ייחודי בתוך גבולות ארץ ישראל [רלב"ג]. פעולת ההרס אינה רק מעשה פיזי, אלא הכרח רוחני; מי שנמנע מלהרוס את האלילים נחשב כעובד עבודה זרה בעצמו, שכן שבירתם היא ההוכחה החיצונית לכך שהאדם עקר את מחשבת העבודה הזרה מליבו [אור החיים]. צורת הפועל הכפולה מבטאת משקל כבד של פעולת הריסה מוחלטת [רשב"ם].
לבסוף מצטווה העם: וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. המצבות הן אבנים מפוסלות שהעמים הציבו כדי להשתחוות להן, לרוב כאות הוקרה ותודה לאלילים על טובות מדומות שהעניקו להם [רש"י, רש"ר הירש, ביאור יש"ר, קאסוטו].