הבטחת ה׳ לכיבוש הארץ מציגה תהליך הדרגתי ומחושב, ולא סילוק מיידי של יושבי כנען. גירוש העמים המקומיים יותאם לקצב הריבוי הטבעי של בני ישראל, כדי למנוע הפרה של האיזון בטבע והשתלטות של חיות טרף על אזורים נטושים.
הפינוי האטי של תושבי הארץ יתבצע בין היתר באמצעות הצרעה, אשר תפגע תחילה במנהיגים ובגדולי הארץ. זאת בניגוד למכה קטלנית ומהירה, כמו דבר, שהייתה מכלה את האוכלוסייה כולה בבת אחת [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ]. המילה אֲגָרְשֶׁנּוּ מופיעה בלשון יחיד, אך מכוונת באופן קיבוצי לכלל הכנענים ושאר העמים היושבים בארץ [קאסוטו, מלבי"ם].
הסיבה המרכזית לעיכוב הגירוש היא החשש שמא תהיה הארץ שְׁמָמָה. הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה היא ריקנות מבני אדם. ארץ ישראל היא רחבת ידיים, ויוצאי מצרים הם מעט מדי ואינם מסוגלים לאכלס אותה במלואה בזמן קצר. על כן, נדרש זמן כדי שבני ישראל יפרו וירבו, עד שיוכלו להחזיק בנחלתם ולהתפשט בכל גבולות הארץ [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור יש"ר, קאסוטו].
כתוצאה מהתרוקנות פתאומית של הארץ, וְרַבָּה, כלומר תתרבה, עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה שתאכלס את המקומות העזובים [רש"י, ביאור יש"ר, קאסוטו].
סביב סכנת חיות השדה עולה תמיהה בקרב הפרשנים: מדוע שבני ישראל יחששו מחיות בר, והרי אם יעשו את רצון ה׳ הם אמורים להיות מוגנים? הגישה לנושא זה מתפצלת לשני כיוונים. כיוון אחד מציע כי גלוי וידוע לפני ה׳ שעתידים ישראל לחטוא, ובעקבות כך תוסר מהם ההשגחה והם יופקרו לפגיעת החיות [קיצור בעל הטורים, שפתי חכמים]. מנגד, כיוון שני מסביר כי הפסוק מציג סיבה טבעית ומעשית לחלוטין. שוממות הארץ היא זו שמביאה באופן ישיר לריבוי החיות, וה׳ אינו משנה את חוקי הטבע ואינו עושה נסים שלא לצורך, אלא אם כן הדבר נדרש כדי לאמת את שליחותו של נביא [אבן עזרא, שפתי חכמים].