שמות, פרק כ״ג, פסוק ג׳

תארו לעצמכם שאתם שופטים בבית משפט. מולכם עומדים שני אנשים שיש ביניהם ויכוח: אחד עשיר מאוד, והשני עני שאין לו כסף. למי הייתם רוצים לעזור באופן טבעי? כנראה שהלב שלנו ירצה מיד לרחם על העני ולעזור לו. בדיוק על המצב הזה התורה מדריכה אותנו ואומרת שוְדָל, כלומר אדם עני, לֹא תֶהְדַּר, שזה אומר לא תעדיף אותו או תיתן לו כבוד מיוחד, בְּרִיבוֹ, כשהוא נמצא במשפט. זה מאוד טבעי לרחם על מי שקשה לו, ושופט עלול לחשוב לעצמו שזו מצווה לזכות את העני במשפט כדי שיהיה לו כסף להתפרנס, במיוחד אם מולו עומד אדם עשיר. אבל התורה מלמדת אותנו הבדל חשוב מאוד: כשאנחנו עוזרים לעני בחיים הרגילים שלנו, אנחנו נותנים צדקה מהכסף שלנו וזה דבר נפלא. לעומת זאת, כשאדם יושב כשופט, אסור לו לרחם ולפסוק לטובת העני רק בגלל עוניו, כי אז הוא בעצם לוקח כסף ששייך למישהו אחר. בתוך בית המשפט, השופט חייב להתייחס לשני הצדדים בשוויון מוחלט ולדון רק לפי האמת.