שמות, פרק כ״ג, פסוק ח׳

האיסור וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח חל באופן מוחלט על כל קבלת כסף, טובת הנאה או חנופה, אפילו כאשר הדיין מתכוון לפסוק דין אמת. קבלת המתנה קושרת את הנותן והמקבל ללב אחד, כך שהשופט מאבד את יכולתו לשפוט ללא נטיית לב. משום כך קובעת התורה כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, שכן גם שופט בעל חריפות שכל טבעית יאבד את צלילות דעתו, וייתכן שאף ייענש באובדן מאור עיניו. כתוצאה מכך השוחד יעוות וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים, בכך שיגרום לדיין לעקם את דיני הצדק הישרים, למצוא אשמה בבעל דין זכאי, ואף להטעות את העומדים מן הצד שיטילו דופי בעתיד בשופטים הגונים.