הציווי לעבוד את האדמה בפועל במשך שֵׁשׁ שָׁנִים משמש כהקדמה המדגישה את הניגוד לשנת המנוחה שתבוא מיד אחריה. בשנים אלו מקיים האדם תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, ולאחר מכן וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ – כלומר הכנסת היבול אל תוך הבית לשימוש אישי, בניגוד מוחלט לשנה השביעית שבה התבואה נשארת מופקרת בשדה. ציון תקופת הזריעה מהווה ברכה והבטחה מאת ה' שהאדמה תוציא יבול רצוף ללא צורך במנוחה חקלאית, ויש הרואים בכך גם חובה מעשית לעבד כל חלקה כדי להרבות במעשרות. השימוש בלשון יחיד ובמילה אַרְצֶךָ מבהיר כי המצווה מוטלת על כל חקלאי באופן אישי, ומדגיש שבסיום השמיטה הקרקע חוזרת לבעלותו המלאה. מחזור זה של עבודה ושמיטה נועד לעקור את מידת הגאווה מלב האדם ולהזכיר לו שה' הוא הבעלים האמיתי של הארץ.
שמות, פרק כ״ג, פסוק י׳
פרשת משפטים
וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.