שמות, פרק כ״ג, פסוק י״ב

גם בשנת השמיטה חובה לשמור את השבת מדי שבוע, ולכן נאמר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ הרגילים שאינם חקלאיים, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לחלוטין מטרחה ומענייני חול. כתוצאה משביתת האדם המכיר את ה', לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, מנוחה המאפשרת לבהמה לטייל ולרעות להנאתה במקום לעבוד עבור בעליה. חמלה זו מתרחבת לתחתית הסולם החברתי, וכך וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר, המכוון לעבד כנעני ערל ונוכרי תושב שאינם מצווים על השבת. ביום זה נפשם משתחררת מאימת השעבוד וחוזרת לטבעה הרגוע, בניגוד מוחלט לשעבוד נטול המנוחה שחוו בני ישראל במצרים.