שמות, פרק כ״ג, פסוק י״ט

חובת ההודיה החקלאית דורשת מהאדם להקדיש את הפירות המשובחים ביותר משבעת המינים שצמחו בקרקע שבבעלותו המלאה, בבחינת רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, ולשמור עליהם באחריות עד אשר תָּבִיא אותם אל בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ. לצד מצווה זו מופיע האיסור לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, האוסר לבשל, לאכול או ליהנות מכל ולד רך של בהמה טהורה שעורבב עם חלב מאותו המין. חיבור המצוות מציב חלופה קדושה לטקסי הפריון האליליים שבהם יצקו בשר וחלב על השדות, ומלמד שהברכה האמיתית ליבול מגיעה מהודיה טהורה לה' ולא מחיקוי מנהגים אכזריים. מעבר לכך, איסור הבישול בחלב שנועד במקור להחיות את הוולד מחנך את האדם לחמלה מוסרית, מונע זללנות של בשר בעונת החגים, ונועד לעדן את הנפש ולהשליט את השכל הרוחני על תאוות החומר הבהמיות.