מלאכת הקמת אוהל מועד דרשה דיוק ואחידות, נתונים המקבלים ביטוי מובהק במידות היריעות. ברמה המעשית, מידותיהן של יריעות העיזים היו שוות לחלוטין: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת עמד על שלושים אמה, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב הַיְרִיעָה הָאֶחָת. לכל אחת מאחת עשרה היריעות, לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת, הייתה מִדָּה אַחַת ואחידה [ביאור שטיינזלץ].
מעבר למידות הפיזיות, יש שראו בנתונים המספריים של המשכן רבדים סמליים. המידה של שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה רומזת לשלושים צדיקים, בדומה לאברהם אבינו, הקיימים בכל דור ודור. בנוסף, צירוף אחת עשרה יריעות אלו לעשר היריעות של המשכן הפנימי יוצר סך של עשרים ואחת יריעות, מספר המסמל את חיבורם של שלושת האבות, שש האימהות ושנים עשר השבטים [נחל קדומים].
רובד נוסף נוגע לאופן ביצוע המלאכה עצמה. המילה לְעַשְׁתֵּי נדרשת גם מלשון עשייה, והיא באה ללמד כי האומנים שעסקו במלאכה המורכבת לא פעלו בכוחם העצמי בלבד, אלא הצליחו להשלים את עבודתם אך ורק בזכות סיוע ועזרה מאת ה' [שפתי כהן].