מלאכת הקמת המשכן דרשה יצירה וציפוי מדוקדק של מרכיביו השונים בזהב. תחילה, וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב. לאחר מכן טופלו אמצעי החיבור: וְאֶת טַבְּעֹתָם, אותן טבעות שמטרתן לחבר את הקרשים זה לזה, עשה גם כן מזהב. טבעות אלו שימשו בתור בָּתִּים, כלומר בתי קיבול, שדרכם עברו הבריחים. לבסוף, וַיְצַף אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב ולמעשה ציפה בזהב גם את הבריחים עצמם [שטיינזלץ].
מבחינת מסורת הקריאה והדקדוק, המילה וְאֶת שבתחילת הפסוק מסומנת ונקראת בטעם געיא [מנחת שי].