מלאכת עשיית אוהל המשכן כללה את תפירת היריעות זו לזו. וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד משמעו שחמש יריעות נתפרו יחד והפכו ליחידה אחת עצמאית, ושש היריעות הנותרות נתפרו גם הן ליחידה נפרדת [ביאור שטיינזלץ].
לעומת הציווי המקורי על עשיית המשכן, הכתוב כאן משמיט את ההוראה לכפול את היריעה השישית. היעדרות זו מוסברת בשתי דרכים עיקריות. גישה אחת גורסת כי התורה נקטה כאן בלשון קצרה ותמציתית [אבן עזרא הקצר]. גישה אחרת מסבירה כי כפילת היריעה אינה מוזכרת משום שהיא לא הייתה חלק משלב העשייה והייצור המתואר כאן, אלא פעולה שנעשתה רק מאוחר יותר, בעת הקמת המשכן בפועל [העמק דבר].
דעת מיעוט, המובאת בשמו של רב אהרן גאון, מציעה קריאה שונה לחלוקת היריעות, ולפיה היו למעשה חמש וחצי יריעות בכל צד, והכתוב רק עיגל את המספרים לחמש ושש. עם זאת, פרשנות זו נדחית לטובת ההבנה הפשוטה כי הכתוב בחר לתאר את הדברים בדרך קצרה [אבן עזרא הקצר].