פעולת החיבור של יריעות המשכן הופכת את חלקיו הנפרדים למבנה שלם, וטומנת בחובה פתרון מעשי לשמירה על כבוד כלי הקודש בזמן הבנייה. תהליך ההרכבה נעשה באמצעות קרסי זהב שהצמידו כל זוג לולאות זו לזו. כך התקיים וַיְחַבֵּר אֶת הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים, ושתי קבוצות היריעות חוברו יחד. התוצאה של פעולה זו היא וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד, ביטוי המלמד כי המבנה כולו הפך ליחידה אחת, או לחלופין, שהמילה "משכן" בהקשר זה היא כינוי ספציפי לרצף היריעות השלם שנועד לכסות את המבנה [ביאור שטיינזלץ].
מעבר לפעולה הטכנית, ישנה משמעות לשימוש בפועל האקטיבי וַיְחַבֵּר. בניגוד ליריעות העיזים החיצוניות שיוזכרו בהמשך, לגביהן נאמר "לחבר" בלשון המעידה על הכנה בלבד לקראת הקמת המשכן, כאן הפסוק מלמד שבצלאל חיבר את היריעות הללו בעצמו באופן מיידי [העמק דבר]. הבדל זה מסביר את סדר עבודתו של בצלאל, שהקדים את עשיית המשכן לעשיית הכלים כדי שיהיה לו מקום ראוי להניחם. מכיוון שהמשכן הוקם רשמית על ידי משה רק מאוחר יותר בחודש ניסן, בצלאל חיבר בעצמו את היריעות הפנימיות הללו והעמיד אותן באופן זמני. פעולה זו יצרה חלל סגור ומכובד שבו אוחסנו כלי הקודש מיד עם סיום הכנתם הרחק מעיני הציבור, בעוד שיריעות העיזים החיצוניות המתינו להקמה הרשמית של המשכן כולו על ידי משה [העמק דבר].