ייצוב קירות המשכן דרש מנגנון מיוחד שהבטיח את שלמותו ואחדותו של המבנה. לצד ארבעת הבריחים החיצוניים שחיברו את הקרשים, שולב בריח חמישי ופנימי שתפקידו היה לנעול את המבנה כולו מבפנים [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מייחד פועל נפרד לעשיית הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן, כדי להדגיש את האומנות יוצאת הדופן שנדרשה ליצירתו. הכנת בריח ישר לחלוטין באורך של שלושים אמה, שיעבור במדויק מקצה אחד לשני, דרשה מיומנות מקצועית רבה [העמק דבר]. בריח זה הושחל בתוך חור שנקדח בעובי הקרשים עצמם, וכך עבר בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה והחזיק את דופן המשכן בשלמותה [ביאור שטיינזלץ].
פעולת הבריח מתוארת במילה לִבְרֹחַ, שהיא פועל הנגזר משם העצם "בריח" [אבי עזר]. רוב הפרשנים מסכימים כי אף על פי שהמילה מנוסחת בדקדוק של בניין קל, משמעותה בפועל היא אקטיבית, כמו בבניין הפעיל ("להבריח"), כלומר פעולה של העברה וחיבור לאורך הקרשים.