יציבותה של חצר המשכן נשענה על מערכת מחושבת של עמודים, בסיסים וחיבורים, שנועדו להבטיח את עמידותה ברוחות המדבר לצד מראה מהודר. קלעי החצר נתמכו על ידי עַמּוּדֵיהֶם עֶשְׂרִים, עמודי עץ שהוצבו במרווחים קבועים של חמש אמות זה מזה. בסיסיהם, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת, היו שטוחים ועשויים נחושת, ותפקידם היה לייצב את העמודים שלא ייפלו ברוח, פעולה שהושלמה על ידי קשירת היריעות בעזרת יתדות התקועות בקרקע.
על גבי העמודים הותקנו וָוֵי הָעַמּוּדִים שנועדו במיוחד לתליית הקלעים. העמודים עצמם הוקפו בוַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף, שהם חישוקי כסף שנועדו לשמש כעיטור חיצוני לנוי, או לחלופין כחיזוק פרקטי שנועד למנוע את התבקעות קרשי העץ.