הקמת מזבח העולה משלבת בתוכה תכנון מעשי המותאם למסעות במדבר, יחד עם סמליות רוחנית הנוגעת לעבודת המידות של האדם. בצלאל עצמו הוא שהכניס את בדי הנשיאה אל תוך הטבעות שעל צלעות המזבח, בדומה לאופן שבו נעשה הדבר בארון הקודש. הבדים בלטו משני צדי המזבח, כך שהוא היה מוכן ותקין תמיד למשא [העמק דבר].
התורה מציינת שהמזבח היה נבוב, כלומר חלול [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הוא נבנה כמסגרת של לוחות עצי שיטים מכל צדדיו, כאשר המרכז נותר ריק [רש"י]. מסגרת עץ זו צופתה בנחושת, ובזמן שבני ישראל חנו במדבר, החלל הפנימי של המזבח מולא באדמה [ביאור שטיינזלץ].
מבנה המזבח החיצון, המקום שבו מתבצע בירור הטבע החומרי והחייתי של האדם, משקף שתי תכונות נפש מנוגדות ומשלימות הנדרשות בעבודת ה'. מחד גיסא, ציפוי הנחושת מסמל נחישות ועקשנות חיובית בהשגת יעדים רוחניים. מאידך גיסא, המבנה החלול הממולא באדמה מלמד כי לצד העקשנות והתקיפות החיצונית, על האדם להיות עניו ושפל רוח כלפי פנים, ממש כאדמה [חומש קה"ת].