מעורבותו של אהליאב במלאכת המשכן חרגה מעשייה אומנותית גרידא, וכללה גם אחריות ניהולית וציבורית. המילים וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב מצביעות על כך שהוא עבד לצידו של בצלאל והשגיח על הפועלים [קאסוטו]. מעבר לכך, שניהם יחד שימשו כעדים עבור משה, ואישרו כי הוא השלים כראוי את כל חשבון התרומות והחומרים שקיבל [קיצור בעל הטורים].
הפסוק מפרט את כישוריו המקצועיים של אהליאב: הוא היה חָרָשׁ, כלומר אומן מבצע הבקיא בדרך כלל בכל סוגי המלאכות, וְחֹשֵׁב, האמון על תכנון ועיצוב תבניות הכלים, ובאופן פרטני היה גם וְרֹקֵם באותם חוטים צבעוניים ייחודיים [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ].
עיון מדוקדק חושף רובד נוסף בתיאור זה [העמק דבר]. בניגוד לתיאור קודם של אהליאב (שמות ל"ה, ל"ה) שבו ישנה הפרדה בפיסוק בין מלאכת החרש למלאכת החושב, כאן המילים מופיעות ברצף וללא הפסק. הסיבה לכך היא שבהקשר של סיכום חשבון המשכן, התואר וְחֹשֵׁב מקבל גם משמעות של חישוב כמותי. אהליאב ידע לחשב במדויק את צורכי החומרים לכל מלאכה ומלאכה ללא כל עודף, ובכך הבטיח ניקיון כפיים מוחלט ושלא יהיה שום מקום לחשוד באומנים בלקיחת חומרים לעצמם.