מבנה חצר המשכן תוכנן בקפידה גיאומטרית ומרחבית. בדומה למבנה המשכן עצמו, גם החצר שהקיפה אותו הייתה בצורת מלבן [ביאור שטיינזלץ].
המונח וְלִפְאַת־יָם מתייחס לצד מערב, המהווה את רוחבה של חצר המשכן. צד זה היה אטום לחלוטין ולא היה בו כל פתח [ביאור שטיינזלץ]. את הכיוונים והמבנה של המשכן ניתן להבין דרך דימוי לגוף האדם; מכיוון שפתח אוהל מועד פנה לכיוון מזרח, צד זה נחשב ל"פנים" של המבנה. בשל כך, הצד המערבי נמשל לאחוריים או לירכיים של האדם, ואילו החלקים הקרובים לפתח המזרחי מדומים לכתפיים [אבן עזרא].