לאחר השלמת מלאכת הבנייה של אוהל מועד וכליו, מגיע שלב סיכום הנתונים. הכתוב עוצר את רצף התיאורים האמנותיים כדי להציג דו"ח מפורט של החומרים שנתרמו ושימשו למלאכה, תוך הדגשת החשיבות של שקיפות וניקיון כפיים בניהול רכוש ציבורי.
המילה פְקוּדֵי מתפרשת כחשבון, מפקד או סיכום כולל של הנתונים, להבדיל מספירה של פריטים בודדים [הכתב והקבלה, מלבי"ם, שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת לאיזה חלק מתייחסת ספירה זו: גישה אחת סבורה כי המילה מפנה לאחור, אל כלי המשכן שכבר הוזכרו ופורטו בפרשיות הקודמות [אבן עזרא, רבנו בחיי]. מנגד, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מכוונת קדימה, אל הפסוקים הבאים המפרטים את משקלי הכסף והנחושת [רמב"ן, רשב"ם, העמק דבר].
עריכת החשבון הפומבי נועדה ללמד לדורות שיעור במידות: משה רבנו, חרף מעמדו ונאמנותו המוחלטת, בחר להציג לעם פירוט מדויק של ההוצאות וההכנסות כדי לנקות את עצמו מכל חשד או לזות שפתיים מצד ליצני הדור, ולהיות נקי מה' ומישראל [כלי יקר, צרור המור, תורה תמימה]. הפרשנים מציינים כי משה מסר דין וחשבון מדויק על הכסף והנחושת, אך לא פירט באופן דומה את משקל הזהב. הסיבה לכך היא שציפוי הזהב על הכלים השונים לא נשקל במדויק עבור כל כלי בנפרד [רמב"ן], או משום שמלאכת בגדי הכהונה, שדרשה זהב רב, טרם הסתיימה [כלי יקר], ויש המוסיפים כי התאמת כמות הזהב לכלל הכלים נעשתה בדרך נס ולכן לא נזקקה לחשבון [תולדות יצחק].
הכפילות במילים הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן נדרשת על ידי רוב הפרשנים כרמז עתידי לשני בתי המקדש שעתידים להיחרב. המילה נדרשת מלשון "משכון", כלומר המקדשים נלקחו כביכול כמשכון בעקבות עוונותיהם של ישראל [רש"י, רא"ש, כלי יקר]. פירוש נוסף רואה בכפילות זו הקבלה בין המשכן הארצי שלמטה לבין המשכן העליון שלמעלה [רבנו בחיי].
הצירוף מִשְׁכַּן הָעֵדֻת מוסבר בראש ובראשונה על שם ארון העדות והלוחות שנמצאו בתוכו, שהם עיקר קדושתו ותכליתו של האוהל [אבן עזרא, ספורנו, שד"ל]. ברובד עמוק יותר, המשכן כולו מהווה "עדות" פומבית לישראל ולאומות העולם לכך שה' סלח לעם על חטא העגל והשרה את שכינתו בתוכם. בשונה מנתינת הלוחות השניים שנעשתה מתוך ציווי והכרח, השראת השכינה במשכן מבטאת אהבה ופיוס מוחלטים [רש"י, כלי יקר, גור אריה].
המילים אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל־פִּי מֹשֶׁה מדגישות כי משה הוא שיזם וציווה על עריכת המפקד והחשבון, מיוזמתו וללא דרישה מוקדמת מהעם, כדי להוכיח את יושרו [אלשיך, מלבי"ם].
באשר לביטוי עֲבֹדַת הַלְוִיִּם, הדעות חלוקות. יש המפרשים כי הכוונה לתפקידם הפיזי של הלויים בנשיאת המשכן, פירוקו והקמתו במהלך המסעות במדבר [רש"י, אבן עזרא]. לעומתם, פרשנים אחרים מסבירים כי העבודה המוזכרת כאן היא עצם מלאכת הנהלת החשבונות, הרישום ושקילת התרומות, תפקיד מנהלתי שהוטל על הלויים [רלב"ג, קאסוטו, העמק דבר]. מלאכה זו נעשתה בְּיַד אִיתָמָר, בנו של אהרן, שמונה לפקיד הראשי על החשבונות. צירופו של איתמר למשה מלמד כלל בהנהגת הציבור: אין ממנים שררה על הציבור בענייני כספים בפחות משני אנשים, כדי להבטיח אמינות מוחלטת ולמנוע כל פתח לטענות [רא"ש, הדר זקנים].