הכניסה לחצר המשכן עוטרה בוילון מיוחד, שהיווה את שער הכניסה למתחם המקודש. המָסַךְ, ששימש כוילון השער, היה מרשים ביופיו ובלט על פני סביבתו. בדרך כלל, הכתוב מונה תחילה את חומרי הגלם ורק לאחר מכן את אופן העשייה. אולם כאן, הביטוי מַעֲשֵׂה רֹקֵם מקדים את פירוט החומרים. שינוי זה בא ללמד שבצלאל השקיע חוכמה ופאר יוצאי דופן ברקימת שער החצר, עד כדי כך שיופיו עלה אפילו על מעשה ההיכל הפנימי, למרות קדושתו היתרה של ההיכל. הסיבה לכך היא שנקודת הכניסה הראשונית ראויה להיות מרשימה ומפוארת במיוחד [העמק דבר]. בהתאם לכך, המסך המעוטר היה מקושט הרבה יותר משאר קלעי החצר, שהיו ארוגים בלבד [ביאור שטיינזלץ].
בתיאור מידות המסך ומיקומו מופיע הביטוי לְעֻמַּת קַלְעֵי הֶחָצֵר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין הכוונה שהמסך עמד מול הקלעים או לנגדם, שכן קלעי החצר ניצבו בצדדים ולא מול השער. הפירוש המדויק הוא שהמסך נעשה באותן המידות של קלעי החצר. מבחינת מיקומו הפיזי, המסך ניצב ממש במרכזה של שורת הקלעים והשתלב עמם בקו ישר [ביאור שטיינזלץ].
בנוסף, חלק מהמפרשים מבחינים בחריגה לשונית במילה וְעֶשְׂרִים, ומעירים כי האות וי"ו בראש המילה נראית מיותרת מבחינה תחבירית, אך הם מותירים תופעה זו כשאלה פתוחה וללא הכרעה [פרדס יוסף, ברכת אשר על התורה].