שמות, פרק ז׳, פסוק כ׳

מערכת המכות על מצרים נפתחת בשיתוף פעולה של המנהיגים, שכן וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בחלוקת תפקידים מדויקת שבה משה התרה ואהרן ביצע את ההכאה בפועל. המעשה הושלם בשלמות כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כאשר אהרן פעל ומתואר כי וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, הנהר המרכזי שדרכו נפגעו כל מקורות המים. הפעולה התבצעה במכוון לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו כדי לייצר הוכחה פומבית ומוחלטת לקיומו של ה', ולכן משה המתין במיוחד להתאספותם על שפת הנהר. כתוצאה מכך וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם באורח פלאי החורג מדרך הטבע, שנועד להעניש את המצרים מידה כנגד מידה על השלכת תינוקות ישראל למים. מכה זו הרגה מיד את הדגים, ויש הסבורים כי הדם נעלם כהרף עין אך צחנת הפגרים היא שמנעה מהמצרים לשתות מהיאור.