שמות, פרק ז׳, פסוק י״ב

כאשר החרטומים וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, הם השתמשו באחיזת עיניים ובתחבולות כישוף כדי ליצור אשליה שבה המטות וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם, אך למעשה יצרו רק תבניות חסרות רוח חיים. לעומתם, אהרן סמך לחלוטין על רצון ה' כאשר וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. פעולה זו הייתה נס שהוכיח את שליטת ה' המוחלטת בטבע, שכן התנין של אהרן חזר להיות עץ יבש ורק אז בלע את מטות החרטומים מבלי לתפוח כלל, או שבלע אותם בעודו תנין אך הם נעלמו כליל בתוכו כששב להיות מטה. תצוגת כוח זו השפילה את המכשפים ועוררה חרדה עמוקה אצל פרעה, שהבין כי אותו מטה עץ עלול לבלוע באותה קלות גם אותו ואת כסא מלכותו.