שמות, פרק ז׳, פסוק ט״ז

משה נדרש להעביר לפרעה מסר מאת ה' ולפתוח במילים וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כאשר המפגש החשאי על שפת היאור נועד לאפשר דיבור במקום טהור, לשמור על כבוד המלך, או לחלופין לחשוף את קלונו כאדם הנזקק לצרכים אנושיים. הוא מציג את ה' כלפי חוץ בתור אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, ויוצר משחק מילים בין שליחותו לדרישת השחרור באומרו שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי. מטרת היציאה מנוסחת בדרישה וְיַעַבְדֻנִי, המבהירה כי בני ישראל הם עבדי ה' ונועדה להחליף את השעבוד לפרעה בעבודת קודש. ההכרזה החותמת וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה מודיעה למלך כי מאחר שעד עתה סירב להקשיב, תמו המופתים ומתחילה הענישה הממשית, תוך רמז מובלע כי עקשנותו תוביל אותו לבסוף עד לאובדן המוחלט של מכת בכורות.