מכת הדם הופכת את מקור החיים והגאווה של מצרים למטרד, ומציגה תמונה חיונית ובעלת גוון היתולי של אימפריה אדירה הנאלצת לטרוח בזיעת אפה רק כדי להשיג מעט מים להישרדות [קאסוטו]. מכה זו, בניגוד למעשה כישוף רגיל שאינו מחזיק מעמד, נמשכה שבעה ימים שלמים [העמק דבר].
באשר למילה וַיַּחְפְּרוּ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בחפירה פיזית באדמה במטרה להוציא ולשאוב מים נקיים שלא הוכו במכה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מטרת החפירה הייתה ליצור מעיינות חדשים ונקיים, שבהם לא יהיו דגים מתים שיבאישו את המים [בכור שור]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון חיפוש, שכן לא ניתן לחפור מים אלא רק אדמה. לפי גישה זו, המצרים חיפשו מקורות מים חלופיים סביב היאור, ואת שאר המים נאלצו להשיג מהעברים [העמק דבר]. בעוד שהדעה המוכרת היא שישראל לא סבלו מהמכה, ישנה גישה פרשנית הטוענת כי שלוש המכות הראשונות, ובהן מכת הדם, פגעו במצרים ובישראל כאחד, ולפיכך גם העברים נאלצו לחפור כדי למצוא מים בדיוק כמו המצרים [אבן עזרא, אבי עזר]. מבחינה דקדוקית, האות כ"ף במילה כׇל נהגית ככ"ף רפה [מנחת שי].
הכתוב מציין שהם חפרו לִשְׁתּוֹת, אך אינו אומר במפורש "וישתו", מה שמותיר חלל באשר לשאלה האם החפירה אכן הועילה [רבנו בחיי, ברכת אשר על התורה]. אי-בהירות זו הובילה למחלוקת: דעה אחת גורסת כי המכות באו במידה ובמשקל, וה' לא חפץ להמית את כל העם בצמא. לכן, מי התהום לא נהפכו לדם, והמצרים אכן מצאו מים ושתו, גם אם היה זה במשורה ובמאמץ רב [ביאור יש"ר, מלבי"ם]. אפשרות נוספת היא שהם שתו מים מלוחים שאינם ראויים לשתייה רגילה [רבנו בחיי]. לעומת זאת, דעה אחרת סוברת כי גם מי התהום לקו במכה, ולכן למרות שחפרו כדי לשתות, המים שמצאו נהפכו אף הם לדם והם לא יכלו לשתות כלל [רבנו בחיי, מלבי"ם].
הסיבה לכך שלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר נובעת לא רק מהפיכתם לדם, אלא גם מהסירחון העז של הדגה שמתה, שמנע כל אפשרות לשתייה [הטור הארוך]. חוסר היכולת לשתות היה מוחלט, ורמז לכך מצוי בכתיב החסר של המילה לִשְׁתֹּת (ללא האות וי"ו השנייה), המלמד שהם לא יכלו לקחת אפילו לגימה קטנה אחת [שפתי כהן]. הכתוב מדגיש את גודל האובדן באמצעות המילה מִמֵּימֵי; בלשון המקרא מילה זו מתארת מים מתוקים וראויים לשתייה, בניגוד למילה "מי" המתארת מים שאינם ראויים לשתייה. היאור, שמימיו היו מתוקים וטובים, איבד לחלוטין את תכונתו זו [רבנו בחיי].