הופעתם של משה ואהרן בפני שליט האימפריה המצרית דורשת תעודת הרשאה שתאמת את שליחותם. הפסוק מתאר את ההכנה למפגש זה, שבו נדרשים השליחים להציג הוכחה ניצחת לכוחו של האל ששלח אותם, באמצעות שינוי סדרי הטבע.
כאשר פרעה ידרוש מופת, הוא אינו עושה זאת מתוך רצון כן להאמין, אלא כדי לבחון אם משה ואהרן בדו את הדברים מלבם [מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מופת משמעותה אות והוכחה שנועדו להראות כי למי ששלח אותם יש כוח, יכולת וממשלה לשנות את חוקי הטבע. יש המבחינים בין "אות", שנועד לאמת את זהותו של השליח, לבין "מופת", שנועד להוכיח את גודלו ועוצמתו של המשלח [ספורנו]. מבחינה לשונית, המילה נגזרת מהשורש י.פ.ע, המעיד על דבר מופיע, ברור וגלוי שאין לגביו ספק [שד"ל], או מלשון פיתוי, שכן הוא מפתה ומשכנע את האדם להאמין [צרור המור].
בנוגע להוראה קח את מטך, קיימת מחלוקת למי היה שייך המטה. יש הסבורים כי מדובר במטהו של משה, אשר נמסר לאהרן לצורך ביצוע האותות [אבן עזרא, העמק דבר, ביאור יש"ר]. לעומתם, פרשנים אחרים טוענים כי מדובר במטהו האישי של אהרן. לפי גישה זו, בעוד שמטה משה נועד להנהגת עם ישראל, מטה אהרן נועד במיוחד להתמודדות מול פרעה ומצרים [כלי יקר, רש"ר הירש, קאסוטו].
השימוש במילה יְהִי בלשון ציווי, ולא במילה "וְהָיָה" המציינת עתיד, אינו מקרי. משה מצטווה להורות למטה להפוך לתנין מיד לאחר ההשלכה. בכך מומחש לפרעה שהנס מתרחש בן רגע בכוח הדיבור האלוהי, ללא צורך בהכנות, השבעות או לחשים כפי שהיו רגילים לעשות חרטומי מצרים [בעל הטורים, שד"ל, אלשיך].
הפיכת המטה לְתַנִּין מעוררת דיון רחב בקרב המפרשים. בעוד שרש"י מזהה את התנין כנחש, פרשנים רבים מבחינים בבירור בין ה"נחש" שהוצג לבני ישראל במדבר, לבין ה"תנין" המוצג כאן. לשיטתם, התנין הוא חיית מים גדולה, דג ענק או תנין (קרוקודיל), המתאים לסביבה המצרית של נהר הנילוס [הכתב והקבלה, כלי יקר, קאסוטו].
הבחירה להפוך את המטה דווקא לתנין טוענת בחובה סמליות עמוקה המכוונת ישירות נגד פרעה. הפרשנים מסכימים כי פרעה התגאה ודימה את עצמו ל"תנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו", הרואה בעצמו אל שברא את עצמו ואת נהרו. הפיכת עץ יבש ודומם לתנין חי הבולע את מטות החרטומים, נועדה להעביר לפרעה מסר מאיים וברור: האל שולט בתנינים וביאור. כשם שהמטה הפך לתנין וסופו לחזור להיות עץ יבש, כך גם פרעה, המתגאה כחיה אימתנית, יאבד את כוחו, ייבלע ויחזור להיות כעץ יבש וחסר חיים [בכור שור, חזקוני, בעל הטורים]. בנוסף, טבעו המתפתל והמעוקם של התנין והנחש מסמל את אופיו ההפכפך של פרעה, אשר עתיד להבטיח הבטחות תחת מכה, ולחזור בו מיד כשתחלוף [צאינה וראינה, שפתי כהן, דעת זקנים].