מכת הצפרדעים מגיעה לשיאה בשלב שבו היא חודרת אל המרחב האינטימי ביותר של האדם. לאחר שהובהר כי הצפרדעים ישלטו בכל מקום ברחבי מצרים וייכנסו לבתים ולחדרים, מבהירה הנבואה כי המכה תפגע בגופם של המצרים עצמם, כך ששום אדם לא יוכל למצוא תחבולה כדי להימלט מהן [ביאור יש"ר].
באשר לאופן שבו פגעו הצפרדעים בבני האדם, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה, הפשטנית יותר, מסבירה כי הצפרדעים היו כה חצופות עד שטיפסו על רגלי האנשים, חדרו לתוך בגדיהם, לחיקם ואף עלו על ראשיהם, ואם לא נזהרו הן אף נכנסו לפיהם [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מציאות זו, שבה יצורים מטפסים באין מפריע אפילו על המלך בכבודו ובעצמו, יוצרת תמונה בעלת גוון היתולי וסאטירי [קאסוטו]. הגישה השנייה מתארת פגיעה חמורה וקשה הרבה יותר: הצפרדעים לא רק טיפסו על המצרים, אלא ממש חדרו לתוך מעיהם וגופם הפנימי [רש"י, מלבי"ם]. פרשנים אלו מציינים כי מכיוון שהפסוק הקודם כבר פירט את כניסת הצפרדעים לבתים, למיטות ולתנורים, ההדגשה כאן באה ללמד על חדירה לתוך הגוף פנימה [מזרחי, ברטנורא]. יתרה מכך, גם כשהיו בתוך הבטן, המשיכו הצפרדעים לקרקר, כלומר לצעוק ולהשמיע קולות רמים [רש"י, שפתי חכמים]. עובדה זו נלמדת מכך שהכתוב חזר והדגיש בסוף הפסוק יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים, כדי ללמד שגם לאחר שנבלעו, זהותן וקולן ניכרו היטב [משכיל לדוד].
הכתוב מפרט את סדר הפגיעה: וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ. הפנייה וּבְעַמְּךָ מכוונת במיוחד לשומרי ראשו של פרעה, ליועציו ולשריו הקרובים [העמק דבר, ברטנורא]. ישנם פרשנים המצביעים על שינוי מעניין בסדר הופעת הנפגעים לעומת הפסוק הקודם. בפסוק הקודם, שעסק בבתים, הוקדמו בתי העבדים לבתי העם, ואילו כאן, כשמדובר בפגיעה בגופם של האנשים, הוקדם העם לעבדים. ההסבר לכך הוא גיאוגרפי ומעמדי: בתי העבדים היו סמוכים יותר לארמון, ולכן הצפרדעים הגיעו אליהם קודם. אולם כשמדובר בפגיעה גופנית, יועצי המלך ושריו שהו תמיד בקרבתו הפיזית והיו שותפים לעצותיו, ולכן הם נפגעו מיד אחריו [ברטנורא].
יש מי שסבור כי היו במצרים שני סוגים של צפרדעים. בעוד שבכל רחבי הארץ פשט מין של צפרדעים מקרקרות ומטרידות, הרי שבאזור ארמונו של פרעה, על גופו ועל שומרי ראשו, עלה מין משחית וטורף הדומה לתנין. אלו הן הצפרדעים המעולות והקשות שעליהן נאמר יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים [העמק דבר].
הדגשת הפגיעה האישית בפרעה ובעמו בלבד, מלמדת כי מכת הצפרדעים הכתה אך ורק במצרים ולא פגעה כלל בבני ישראל [אבן עזרא בשם יפת]. היקפה העצום של המכה, שבה צפרדעים מילאו את גופם של כל תושבי הארץ, הוא שהוביל את פרעה להזעיק את משה. פרעה הבין כי אף על פי שהחרטומים מסוגלים לייצר או להעלים מספר מועט של צפרדעים, אין בכוחם להתמודד עם מכה כה מקיפה וחסרת תקדים [בכור שור].
מבחינה לשונית, המילה וּבְכָה נכתבת במקרא עם האות ה' בסופה, אך נקראת כאילו נכתבה "ובך" [חזקוני]. כמו כן, המילה צפרדעים מופיעה בפסוק זה בלשון זכר עם הפועל יַעֲלוּ, אף על פי שבדרך כלל היא משמשת בלשון נקבה [קאסוטו].