ברגע שבו מימי מצרים נהפכים לדם, מתייצבים חכמי מצרים כדי להגן על כבודם ולנסות לשחזר את המכה. מעשיהם מעניקים לפרעה את התירוץ המושלם להתעלם מהמסר האלוהי ולהמשיך בעקשנותו.
השאלה המרכזית שעולה מן הכתוב היא מניין מצאו החרטומים מים להפוך לדם, שהרי משה ואהרן כבר הפכו את כל מימי מצרים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שגזרת משה ואהרן חלה רק על המים הגלויים שעל פני האדמה, ולכן החרטומים נאלצו לחפור כדי להוציא מים תת-קרקעיים נסתרים שלא נפגעו, ואותם הפכו לדם [אבן עזרא, אור החיים, רבנו בחיי, רלב"ג, תולדות יצחק, דעת זקנים, הדר זקנים, ביאור יש"ר, אבן עזרא הקצר]. גישה אחרת מציעה שהם קנו מים מידי בני ישראל, שמימיהם לא לקו במכה [אור החיים, הטור הארוך, ריב"א]. דעות נוספות גורסות שהחרטומים השתמשו במים מלוחים שאינם ראויים לשתייה [מלבי"ם], או שלקחו מים מהיאור שחזר מיד לקדמותו לאחר ההכאה הראשונית [שד"ל, הטור הארוך]. ייתכן גם שפעולתם הייתה מזויפת, והם מיהרו לעשות אחיזת עיניים במקומות שאליהם המכה טרם הגיעה [רבנו בחיי].
הכתוב מציין שהחרטומים פעלו בְּלָטֵיהֶם. מילה זו נגזרת מן השורש ל.ו.ט, ומשמעותה לחש הנאמר בסתר ובחשאי [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, חזקוני, אבן עזרא, ביאור יש"ר]. פרשנים רבים עומדים על ההבדל בין מילה זו למילה "בלהטיהם" (עם האות ה') שהוזכרה קודם לכן במופת התנין; הפרשנים מסכימים כי בְּלָטֵיהֶם מתייחס למעשה שדים, שהם יצורים בלתי נראים הפועלים באוויר ובסתר, בעוד ש"בלהטיהם" מתייחס למעשה כשפים הנעשים על ידי מלאכי חבלה של אש לוהטת [רש"י, העמק דבר, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. יש המעמיקים וטוענים כי בעוד שבמופת המטה הסכימו כוחות הכישוף העליונים להשתתף כדי להראות את כבוד ה', כאן במכת הדם נאלצו החרטומים להשתמש בשדים ארציים ונחותים יותר [משכיל לדוד].
למעשה, היה הבדל עצום בין הפעולה האלוהית לפעולת החרטומים. בעוד שאהרן הפך ברגע אחד נהרות זורמים ורחבים של מים לדם שעמד שבעת ימים, החרטומים רק הצליחו להפוך כמות זעירה של מים עומדים בתוך כלי למשך רגע קצר, ואולי אף עשו זאת באחיזת עיניים בלבד [אבן עזרא, רלב"ג, תולדות יצחק, ביאור יש"ר, מלבי"ם]. יתרה מכך, במקום לרפא את המכה ולסייע לעמם, פעולתם רק הוסיפה עוד דם למצרים [קאסוטו].
למרות הפער העצום בין המעשים, וַיֶּחֱזַק לֵב־פַּרְעֹה. כאשר פרעה ראה שגם חרטומיו מסוגלים לייצר דם, הוא פטר את מעשי משה ואהרן בטענה שמדובר בכישוף רגיל. הוא לעג להם כאומר: "תבן אתם מכניסים לעפריים", כלומר, אתם מביאים כשפים למצרים שהיא ממילא מדינה המלאה בכישוף [רש"י, גור אריה]. בניגוד למופת המטה, שבו פרעה התעקש אף שלא היה לו הסבר הגיוני, כאן המכה גרמה לו סבל ממשי, ולכן הוא נזקק נואשות לתירוץ הכישוף כדי שלא להישבר ולהיכנע [מזרחי, גור אריה, דברי דוד, משכיל לדוד]. התחזקות הלב שלו נבעה מהחלטה שכלית ומחושבת שלא להראות חולשה או לשנות את מדיניותו [קונטרס חיבה יתירה].
על כן, וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם, כלומר, הוא סירב להקשיב למשה ואהרן [ברכת אשר על התורה] ולראיות הברורות שמעשיהם משונים ממעשי שדים ונובעים מכוח אלוהי [העמק דבר].