לאחר מופת המטה שהפך לתנין, מסתיים המפגש עם מלך מצרים בסירובו לשחרר את העם, שלב שסולל את הדרך לתכנית שנקבעה מראש להנחתת המכות [צאינה וראינה, קאסוטו].
הפרשנים מציעים גישות שונות להבנת המילים וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה ולסיבה שבגללה סירב להקשיב. גישה אחת מסבירה כי הפועל מופיע בבניין קל, דבר המלמד שלבו פשוט נותר בחזקתו הטבעית והראשונית מיד כשחלף המופת, והאות כלל לא נגע ללבו או הרשים אותו [ביאור יש"ר, בכור שור, קאסוטו]. הסיבה לאטימות זו נובעת מכך שחרטומי מצרים הצליחו לחקות את המעשה. פרעה התברך בלבבו והשתכנע שגם אהרן פועל באמצעות כישוף, אולי רק בכוח גדול יותר משל חרטומיו, ולכן לבו התחזק מעצמו והוא לא הטה אוזן להוכחותיהם [אבן עזרא, רשב"ם, העמק דבר, ביאור שטיינזלץ, חזקוני].
מנגד, יש המפרשים את המילה וַיֶּחֱזַק מלשון תפיסה ואחיזה. לפי תפיסה זו, המופת דווקא אחז בלבו של פרעה ועשה עליו רושם אדיר שהיה אמור לגרום לו להקשיב, אך למרות זאת הוא בחר במכוון שלא לשמוע להם [הכתב והקבלה].
הפסוק נחתם במילים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', המציינות כי התגובה העיקשת של מלך מצרים התרחשה בדיוק כפי שה' חזה והודיע מראש, שפרעה לא ייכנע במהרה ולא ישמע אליהם [ביאור שטיינזלץ, חזקוני, קאסוטו]. השימוש במילה אֲלֵהֶם במקום להזכיר את שמותיהם של משה ואהרן, נועד לחזור במדויק על לשון הנבואה שנאמרה להם קודם לכן [קאסוטו].