שמות, פרק ז׳, פסוק ט״ו

לקראת תחילת מכות מצרים, ה' מצווה על משה לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר אל מחוץ לארמונו, במטרה לערער את תפיסת עולמו ולהוכיח את שליטת ה' בטבע. המלך הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה לשם מדידת מפלס הנהר, לטיול שגרתי, לפולחן דתי, או כדי להתפנות בחשאי ולשמור על תדמיתו כאל שאינו זקוק לצרכים גופניים. משה נדרש להמתין לו בקומה זקופה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, כדי להפגין ביטחון מולו ולסגור מעגל היסטורי במקום שבו הושלך למים כתינוק. לקראת העימות נאמר לו וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ, כשהכוונה למטהו האישי ממעמד הסנה. אזכור הנחש נועד להזכיר למשה שכפי שהנחש חזר להיות עץ כך יתבטל כוחו המאיים של פרעה, אף שאת המכה עצמה יבצע אהרון בשל הכרת הטוב של משה לנהר שהגן עליו.